אררט
 | |
| מבט על ההר ממערב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש רדום |
| גובה מעל פני הים | 5,137 מטר |
| נישאות טופוגרפית |
3,611 מ'  |
| מדינה |
 טורקיה |
| מיקום | צפון-מזרח המדינה |
| רכס הרים |
רמת ארמניה |
| מספר הר געש | 213040[1] |
| התפרצות אחרונה | 2 ביולי 1840 |
| העפלה ראשונה | 1829, על ידי פרידריך פארוט וחצ'אטור אבוביאן |
| קואורדינטות | 39°42′15.6″N 44°17′30″E / 39.704333°N 44.29167°E |
  | |
.jpg)
אררט (בטורקית: Ağrı Dağı (מילולית "הר התיבה"), בארמנית: Արարատ) הוא הר געש שכבתי רדום הנמצא בצפון-מזרח טורקיה, סמוך לגבולות עם ארמניה ואיראן. להר יש שתי פסגות: אררט הגדול ואררט הקטן. פסגתו של אררט הגדול מתנשאת לגובה של 5,137 מטרים ונקראת מסיס, והיא המקום הגבוה ביותר בטורקיה המודרנית וברמה הארמנית. הפסגה הנמוכה יותר – אררט הקטן – מתנשאת לגובה 3,896 מטרים ונקראת סיס. ההר ממוקם 16 ק"מ מערבית לגבול עם איראן ו-32 ק"מ דרומית לגבול עם ארמניה. הר אררט הפרשנות הסבורה שהוא אחד מהרי ארץ אררט שעליו נחה תיבת נח, אך הקביעה כי הוא אכן הר זה שנויה במחלוקת.
אף על פי שאררט מצוי כיום בשטח טורקיה, הוא משמש סמל לאומי של ארמניה, ואף מופיע במרכזו של סמל ארמניה. בארמניה הוא מכונה גם "הר מסיס".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הברזל האזור נשלט על־ידי ממלכת אוררטו, שנקראת בתנ"ך "אררט", ועל שמה קרוי ההר. לאורך ההיסטוריה עבר ההר בין מדינות ואימפריות שקמו ונפלו באסיה הקטנה והקווקז, בהן הסקיתים והמדים. במאה השלישית לפנה"ס גם אלכסנדר הגדול כבש את ההר בזמנו מהפרסים, והפך אותו לחלק ממוקדון, ממלכתו. לאחר כינונה של ממלכה ארמנית עצמאית בשנת 198 לפנה"ס, הר אררט היה חלק ממנה קרוב ל-600 שנה, למעט הפסקה קצרה בין השנים 114–118 לספירה, אז נכבשה הממלכה על ידי הקיסר הרומי טראיאנוס. לשנסתיימה תקופת שלטונה של ממלכת ארמניה על ההר, הפך המחוז כולו לשדה קרב בין האימפריה הפרסית לזו הרומית, ולאחר שזו האחרונה פוצלה לשתי קיסרויות נפרדות היה ההר בשליטת הקיסרות המזרחית, היא האימפריה הביזנטית.
בתחילת המאה התשיעית לספירה החילה הממלכה הארמנית מחדש את ריבונותה על האזור לתקופה קצרה. בשנת 1071 זכו בשטח הסלג'וקים לאחר שהביסו את הצבא הביזנטי, בקרב מנזיקרט, ששלט שם כ-25 שנה לאחר הארמנים. הממלכה הגאורגית המאוחדת השתלטה על השטח במאה השלוש עשרה עד לכיבוש ההר בידי העות'מאנים ב-1517 עד לתחילת המאה ה-20.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נשלט ההר על ידי הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה, עד לפלישת הצבא האדום – אז חולק הקווקז בין ברית המועצות לבין טורקיה. הגבול, לצערם של הארמנים, השאיר את הר אררט בשליטת הטורקים עד ימינו ואת מדינתם כחלק מהרפובליקות של ברית המועצות. ב-1991 קיבלה ארמניה את עצמאותה.
הראשונים לטפס על הר אררט בזמן המודרני היו ד"ר פרידריך פארוט – מגלה ארצות וחוקר טבע מאסטוניה, והמשורר הארמני חצ'אטור אבוביאן.[2] לפסגת ההר הגיעו השניים ב-1829. ב-1856 העפילה אליה משלחת נוספת, בראשה עמד האירי רוברט סטיוארט, וארבעה מחבריו (פרייז'ר, ת'רסבי, ת'יאובלד ואוונס).
קישורו לסיפורי המקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר בראשית מזוהים "הרי אררט" כהרים שעליו נחה תיבת נח לאחר שהסתיים המבול: ”וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט” (ספר בראשית, פרק ח', פסוק ד'). כלומר, התיבה נחה על אחד ההרים שבארץ אוררטו (המוזכרת במקרא גם במקומות אחרים, ומוכרת בצורה "אררט" גם בפיניקית). אישים רבים במהלך הדורות הציעו לזהות מספר אתרים באזור אנטוליה כמקום שעליו נחה התיבה, כשיש כאלה שאף הציעו זיהוי של שרידיה. בספר היובלים (פרק ה' פסוק ל"ח) אף מצוין שם ההר: "לובר, אחד הרי אררט".[4]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חברת ביטוח שפעלה בעבר בישראל, נקראה "אררט" וסמלה היה ההר שמעליו עמדה תיבת נוח.
- בסיפור של חיים נחמן ביאליק "התרנגולים והשועל" מסופר שהשועל, לאחר שהתרנגולת הפיסחת עובדת עליו, נמלט מרוב בהלה ל"ארץ אררט".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אררט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- אררט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תמונות על הר אררט ממבט מארמניה
- הר אררט באתר נאס"א
- צילום לוויין של ההר ופרטים בסיסיים
- הר אררט – בגוגל מפות
הר אררט (טורקיה), דף שער בספרייה הלאומית- האם הר אררט באמת קיים?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אתר Global Volcanism Program
- ↑ יעקב מאור, האם תיבת נח אכן התגלתה בטורקיה? מסע בעקבות הספינה האבודה, באתר ישראל היום, 7 באוקטובר 2021
- ↑ אנציקלופדיה אביב בערך אררט
- ↑ משה דוד קסוטו, ערך "אררט", בתוך: אנציקלופדיה מקראית א' (אב–אתרים), מוסד ביאליק, 1950, עמ' 745 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
