גיטרה

גיטרה

גיטרה קלאסית
סיווג	קורדופוניים
קבוצה	כלי פריטה, כלי מיתר
נגנים	גיטריסטים
מנעד

הגִּיטַרַה היא כלי נגינה נפוץ מקבוצת כלי המיתר. הנגינה על הגיטרה מתבצעת באמצעות האצבעות או באמצעות מפרט. הגיטרה מבוססת על כלי מיתר עתיקים יותר כמו העוד או הלאוטה.

היסטוריה

נגן צעיר שר ומנגן בקיטרה. על גבי אמפורה מסוף המאה ה-5 לפנה"ס במוזיאון המטרופוליטן לאמנות

נגינה בגיטרה – ציור משנת 1898

מקורה של הגיטרה מיוחס לעיתים לכלי נגינה יווני קדום בשם קיטרה, הקרוב מבחינת השם לגיטרה (מילה ספרדית). על פי תיאוריות אחרות, הגיטרה "הושפעה" מן הלאוטות ארוכות הצוואר אשר נמצאו במסופוטמיה ובאנטוליה. המחלוקת העיקרית היא בין התומכים בסברה שמקורה של הגיטרה באירופה (בהשפעת הלאוטות) ובין הגורסים כי היא מקורה בעולם הערבי (בהשפעת העוד). אף על פי שבתקופות מוקדמות בהיסטוריה הגיטרה לא נחשבה לכלי "קלאסי", היא תמיד תפסה מקום נכבד ככלי פופולרי. עם הזמן הגיעה הגיטרה גם למוזיקה הקלאסית ולאולמות הקונצרטים. הגיטרה באירופה שייכת לתקופת הרנסאנס. מבנה הגיטרה היה דומה לוויולה וללאוטות העתיקות מתקופות מאוחרות יותר. השם "גיטרה" הגיע מספרד, שם מבחינים בין גיטרת הרנסאנס לגיטרה הספרדית.

סוגי גיטרות

ישנם סוגים רבים של גיטרות, והם משמשים למטרות שונות ובסגנונות שונים ועונים על צרכים שונים.

הגיטרות הנפוצות ביותר הן גיטרות בעלות שישה מיתרים שמשמיעים את התווים מי נמוך, לה, רה, סול, סי ומי גבוה, אם כי ישנם גם מוזיקאים שמשתמשים בגיטרות בעלות שבעה מיתרים (מיתר בס נוסף) ואף שמונה. ישנן גם גיטרות 11 מיתרים, הנקראות "גיטרות וואר", אך שלא מכו גיטרות אחרות טכניקות הפריטה בהן שונות עקב ריבוי המיתרים. וישנן גם גיטרות בעלות מיתרים כפולים – גיטרות 12 מיתרים (בעיקר אקוסטיות). כמו כן קיימות גיטרות בס בעלות 4, 5 או 6 מיתרים, ואף בעלות 13 מיתרים (צ'אפמן סטיק).

למרות ההבדלים בבנייה ובסגנון הצליל שהגיטרות השונות מפיקות, בהנחה שהן מכוונות באותו אופן, הן יפיקו את אותו התו בנגינה על אותם המיתרים והסריגים, ועל כן צורת האקורדים אינה משתנה.

קיימות אף גיטרות בעלות צוואר (שחיף) כפול, שנועד להרחיב את טווח הצלילים האפשרי, או להוסיף צלילים להרמוניה באקורדים, תוך ניגון ריף או סולו. בדרך כלל בשחיף העליון יהיו 12 מיתרים, ובתחתון 6–7 מיתרים. קיימות גם גיטרות שבהן שחיף אחד הוא בעל 6–7 מיתרי גיטרה, והשני ארוך יותר ובעל 4–5 מיתרי בס.

נהוג לשייך את הגיטרות השונות לשתי קטגוריות־על – גיטרות אקוסטיות וגיטרות חשמליות:

גיטרות אקוסטיות

נגינה על גיטרה קלאסית

ערך מורחב – גיטרה אקוסטית

ישנן כמה קטגוריות משנה בולטות בקבוצת הגיטרות האקוסטיות: גיטרות קלאסיות וגיטרות פלמנקו, גיטרות מיתרי־פלדה, אשר כוללות את גיטרות הפלאט־טופ, גיטרות 12 מיתרים וגיטרות העץ הקמור (Arch Top). קבוצת הגיטרות האקוסטיות כוללת גם גיטרות שלא הוגברו ותוכננו לנגן סגנונות שונים, כגון גיטרת הבס האקוסטית שהכוונון שלה דומה לזה של גיטרת הבס החשמלית.

גיטרות הרנסאנס והבארוק

אבותיה של הגיטרה הקלאסית המודרנית. גיטרות אלו קטנות באופן ניכר ועדינות מן הגיטרה הקלאסית, והן מפיקות צליל בעל עוצמה נמוכה יותר.

"נגנית הגיטרה", יאן ורמיר, 1672 לערך

גיטרות קלאסיות

בגיטרות הקלאסיות בדרך כלל שלושה (מתוך שישה) מיתרים העשויים מניילון והן משמשות בדרך כלל לנגינת מגוון סגנונות מוזיקליים, לרבות מוזיקה קלאסית. צוואר הגיטרה הרחב והשטוח של הגיטרות הקלאסיות מאפשר למוזיקאי לנגן ארפג'ויים, סולמות ואקורדים שונים בקלות רבה יותר מבגיטרות מסוג אחר. הגיטרה הקלאסית נקראת כך משום שהיא משמשת לנגינת מוזיקה עממית (כגון מוזיקת פלמנקו ספרדית) ומוזיקה קלאסית. הנגינה בגיטרה קלאסית מתבצעת לרוב בעזרת האצבעות והציפורניים בלבד.

גיטרות עשרה מיתרים מודרניות

גיטרה בעלת עשרה מיתרים ובעלת דמיון רב לגיטרה הקלאסית.

גיטרה פורטוגזית

הגיטרה הפורטוגלית (בפורטוגלית: guitarra portuguesa, מבוטא [ɡiˈtaʁɐ puɾtuˈɣezɐ]) היא כלי מיתר קטוף עם שנים עשר מיתרי פלדה, הנמתחים בשישה נדבכים (courses) של שני מיתרים. כלי זה הוא הגדול ביותר מסוג בנדולה ושונה מגיטרה ספרדית בצליל ובצורה.

קשור באופן איקוני לסוגה המוזיקלית פאדו.

גיטרות פלאט־טופ בעלות מיתרי מתכת

דומה מאוד לגיטרה הקלאסית, אף על פי כן לרוב גוף הגיטרה גדול באופן ניכר מן הגיטרה הקלאסית, וכמו כן הן בעלות צוואר צר יותר בעל מבנה חזק יותר.

גיטרות ארצ'טופ

גיטרות בעלות מיתרי פלדה וגוף המעוצב בצורה קשתית ייחודית, בדומה לכלים ממשפחת הכינורות. לחלק מגיטרות אלה פיקאפים מגנטיים, בדומה לגיטרה חשמלית. הצליל של גיטרות הארצ'טופ פופולרי במיוחד בקרב נגני בלוז וג'אז.

גיטרות סלמאר־מק'קפארי

גיטרה מסוג זה ידועה ככלי הנגינה המועדף על מוזיקאי הג'אז הצועני ג'אנגו ריינהארדט. היא הופקה על ידי סלמאר בשנים 1932–1952 בקירוב.

גיטרות תהודה, רזופוניות או דוברו

ערך מורחב – גיטרת רזונטור

את שלושת הסוגים העיקריים של גיטרות התהודה המציא המוזיקאי הסלובקי־אמריקאי ג'ון דופירה (1893–1988) עבור החברות National ו־Dobro. גיטרות התהודה דומות במראן לגיטרות הפלאט־טופ, אף על פי שגוף הגיטרה עשוי לרוב מפליז, ניקל, כסף, פלדה או עץ, וצלילן מופק על ידי אחד או יותר מחרוטי תהודה העשויים אלומיניום וממוקמים באמצע החלק העליון של הגיטרה. לכן העיקרון הפיזי של הגיטרה דומה לזה של רמקול. המטרה המקורית של גיטרת התהודה הייתה להפיק צליל חזק מאוד – מטרה זו כבר הוחלפה ברובה באמצעות הגברה חשמלית, אף על פי כן גיטרת התהודה פופולרית עד היום בשל הצליל הייחודי שהיא מפיקה.

גיטרות רקינטו

רקינטו (ספ') הוא שם סוגי [=גנרי] של כלי מיתר דומים לגיטרה, אך קטנים יותר. המאפיינים שלהם משתנים לפי האזור. הכיוון של הרקינטו גבוה מן הגיטרה ברבע, כלומר שניים וחצי טונים או חמישה סמיטונים גבוהים יותר מן הגיטרה.

גיטרות 12 מיתרים

מכילות בדרך כלל מיתרי פלדה ונעשה בהן שימוש נרחב במוזיקת פולק, בלוז ורוק אנד רול.

גיטרות רוסיות

גיטרות אקוסטיות בעלות שבעה מיתרים. היו בשימוש נרחב בקרב גיטריסטים רוסים במאה ה־19 עד למאה ה־20.

גיטרות בס אקוסטיות

בעלות מיתרי פלדה ולעיתים קרובות מכוונות באותו האופן כמו גיטרות בס חשמליות.

גיטרון

גיטרון (Guitarrón) הוא גיטרת שישה מיתרים מקסיקנית גדולה למדי בעלת גוף גדול. סוג זה משמש שימוש נרחב בלהקות מאריאצ'י. הגיטרה איננה מכילה סריגים והיא בעלת מיתרים עשויים מניילון.

גיטרות טנור

כלֵי מיתר בעלי ארבעה מיתרים המשלבים מאפיינים הדומים לגיטרה ולמנדולינה.

גיטרות נבל

כלֵי מיתר המשלבים מאפיינים הדומים לגיטרה ולנבל.

גיטרות בעלות מנעד רחב

גיטרות המכילות שבעה, שמונה, תשעה, עשרה או יותר מיתרים. הן משמשות גיטריסטים מעטים כאמצעי להגדלת המנעד הזמין לנגן.

גיטרת באטנטה

קטנות יותר מן הגיטרות הקלאסיות, בדרך כלל בעלות ארבעה או חמישה מיתרי מתכת. נמצאות בשימוש בעיקר בקלבריה (אזור בדרום איטליה).

גיטרות חשמליות

ערך מורחב – גיטרה חשמלית

גיטרה חשמלית מסוג ריקנבקר לצד מגבר מסוג Vox

גיטרות חשמליות בנויות מגוף מוצק, חצי חלול או חלול, ומפיקות לרוב צליל חלש בלבד אם אינן מחוברות למגבר. לגיטרות החשמליות אין תיבת תהודה והן מוגברות באמצעות פיקאפים מגנטיים הממירים את תנודות מיתרי המתכת לזרם חשמלי. האות המתקבל מן הפיקאפים מוזן אל תוך המגבר באמצעות כבל או משדר רדיו לשם הגברת הצליל. הצליל משתנה לעיתים קרובות באמצעות מכשירים אלקטרוניים אחרים או בשל דיסטורשן (עיוות) טבעי של השסתומים במגבר. לגיטרה החשמלית יש צורות שונות והיא כלי נגינה מרכזי בבלוז, ברוק ובמטאל. שלא כמו בגיטרה קלאסית, הנגינה בגיטרה חשמלית מתבצעת לרוב בעזרת מפרט.

גיטרת הבס החשמלית

ערך מורחב – גיטרה בס

גיטרת בס דומה בצורתה לגיטרה חשמלית ומוגברת כמוה באמצעות פיקאפים ומגבר. גיטרת הבס החשמלית מפיקה צלילים נמוכים מאוד (אוקטבה מתחת לגיטרה רגילה) והיא למעשה הצורה החשמלית של הקונטרבס. בגיטרת הבס הנפוצה יש ארבעה מיתרים עבים. היא משמשת באותם סגנונות שבהם משמשת הגיטרה החשמלית הרגילה, והנגינה בה מתבצעת לרוב באצבעות, באותה טכניקה שבה מנגנים פלמנקו ("אפאיינדו").

חלק מדגמי הגיטרות החשמליות ודגמי גיטרות הבס החשמליות מכילות פיקאפים פיאזואלקטרים אשר מתפקדים כמתמרים ומספקים צליל קרוב יותר לזה של גיטרה אקוסטית בלחיצת כפתור או בהזזת ידית, ובכך חוסכים החלפת גיטרות.

מבנה

מלמעלה למטה:

• 1. ראש הצוואר (Headstock)
• 2. הגשר העליון (Nut)
• 3. מפתחות כיוון (Tuning pegs)
• 4. שָׂריגים (Frets)
• 5. מוט הכיוון (Truss rod)
• 6. סמני האריגים (Inlays)
• 7. צוואר הגיטרה (Neck)
• 8. עקב הגיטרה (Neck joint)
• 9. גוף הגיטרה (Body)
• 10. פיקאפים (Pickups)
• 11. כפתורי ווליום וטון (Knobs)
• 12. גשר (Bridge)
• 13. משטח גירוד (Pickguard)
• 14. החלק האחורי (Back)
• 15. לוח הצליל (Sound board)
• 16. צדי גוף הגיטרה (Sides of the body)
• 17. תיבת תהודה (Sound hole)
• 18. מיתרים (Strings)
• 19. הגשר התחתון (Saddle)
• 20. לוח אצבוע (Fingerboard/Fretboard)

• ראש הצוואר – הקצה של צוואר הגיטרה עליו ממוקמים מפתחות הכיוון.
• הגשר העליון – חלק הממוקם בקצה צוואר הגיטרה אשר דרכו עוברים המיתרים ואשר קובע למעשה את אורך המיתרים. הגשר העליון הוא אחד משני החלקים בגיטרה שבהם מסתיימת תנודת המיתרים. (החלק השני הוא הגשר התחתון.)
• מפתחות כיוון – מפתחות הכיוון נמצאים על ראש הצוואר ומחוברים לצילינדר שהמיתר מחובר עליו. סיבוב של המפתח ימתח או ישחרר את המיתר המיוחס ובכך ישנה את הכיוון שלו. כיום ישנן גיטרות חשמליות הכוללות מערכת לקיבוע המיתרים, כך שלא יֵצאו מכיוון.
• שָׂריגים (Frets) – פסי מתכת דקים (עשויים לרוב מסגסוגת ניקל או נירוסטה) המצויים לאורך לוח האצבוע (פינגרבורד) ויוצרים הפרדה בין צליל לצליל. נגן הגיטרה יכול לשנות את גובה הצליל שכל מיתר מפיק בכך שהוא מניח את אצבעותיו על הצוואר בין השריגים, ובדרך זו הוא מאריך או מקצר את אורך המיתר ה"חופשי".
• מוט הכיוון (Truss rod) – מוט מתכת הממוקם בתוך צוואר הגיטרה (איננו גלוי לעין). מסייע בעת הצורך ליישר את צוואר הגיטרה ולאזן את הלחץ הנוצר ממתח המיתרים.
• סמני האריגים (Inlays) – אלמנטים ויזואליים המופיעים על פני החלק החיצוני של הגיטרה. מופיעים בדרך כלל על פני לוח האצבוע, על פני ראש צוואר הגיטרה, וברוב הגיטרות האקוסטיות מופיעים סביב פתח התהודה.
• צוואר – צוואר הגיטרה הוא החלק הארוך והצר אשר יוצא מגוף הגיטרה והוא הבסיס שעליו מולבש לוח האצבוע. השׂריגים של הגיטרה, לוח האצבוע, מפתחות הכיוון, ראש הצוואר, ומוט הכיוון כולם מחוברים לצוואר הגיטרה. סוג העץ אשר ממנו עשוי צוואר הגיטרה בדרך כלל שונה מסוג העץ אשר ממנו עשוי לוח האצבוע עצמו. הצוואר מחובר בקצהו האחד לראש הצוואר ובקצהו האחר לגוף הגיטרה.
• עקב הגיטרה – החלק בגיטרה שבו צוואר הגיטרה מתחבר לגוף הגיטרה. כמעט בכל הגיטרות האקוסטיות צוואר הגיטרה מחובר לגוף הגיטרה בנקודה זו באמצעות דבק, בעוד שבגיטרות החשמליות צוואר הגיטרה יכול להיות מחובר לגוף הגיטרה באמצעות דבק או באמצעות ברגים.
• גוף הגיטרה – גוף הגיטרה הוא אחד הגורמים החשובים ביותר בקביעת הצליל שמפיקה הגיטרה. בגיטרות האקוסטיות גוף הגיטרה הוא שקובע את עוצמת הצליל. בגיטרות החשמליות גוף הגיטרה משפיע על הססטיין של הגיטרה. התהודה המופקת מגוף הגיטרה מושפעת בעיקר מסוג העץ שממנו עשוי גוף הגיטרה. בעוד שבגיטרות האקוסטיות גוף הגיטרה חלול, בגיטרות החשמליות גוף הגיטרה מוצק ומלא.
• פיקאפים (מכונים בעברית גם לקטנים) – מתמרים אשר קולטים את תנודות המיתרים, ממירים אותם לאותות חשמליים, וגורמים למגבר להשמיע את צלילי המיתרים בהגברה.
• כפתורי ווליום וטון – בגיטרות שבהן רכיבים אלו קיימים נגן הגיטרה מסוגל לשלוט בהיבטים שונים של הצליל המופק באמצעותם.
• שקע כניסה – לכבל המחבר את הגיטרה למגבר.
• גשר – לוח עץ קטן (בגיטרות אקוסטיות) או לוח מתכת קטן (בגיטרות חשמליות) הממוקם על תיבת התהודה ואשר דרכו וקצת מעליו עוברים המיתרים.
• משטח גירוד – אינו אחד מחלקי הגיטרה אלא תוספת, מעין כיסוי פלסטיק הממוקם מימין ומתחת לפתח התהודה, ומטרתו להגן על גוף הגיטרה מפני שריטות ומפני תיפוף הציפורניים על גבי גוף הגיטרה בעת נגינת פלמנקו (טכניקה הנקראת "גוֹלפֵּה").
• החלק האחורי – החלק אשר מחזיק את צידי גוף הגיטרה במקומם. עשוי בדרך כלל משתיים או שלוש חתיכות עץ.
• לוח הצליל – החלק הקדמי של הגיטרה אשר על פניו המיתרים רוטטים, בדרך כלל דרך סוג של גשר. בגיטרות אקוסטיות תהודת לוח הצליל ופנים הגיטרה מגבירים באופן ניכר את צליל המיתרים. בגיטרות חשמליות לחלק זה אין כל משמעות בהפקת הצליל.
• צדדי גוף הגיטרה – חתיכות עץ מעוגלות נפרדות אשר מחברות את החלק האחורי של הגיטרה עם החלק הקדמי של הגיטרה.
• פתח התהודה – חור עגול הקיים בלוח הצליל של כל הגיטרות האקוסטיות. המטרה העיקרית של פתח התהודה היא להגדיל את עוצמת הצליל.
• מיתרים – לגיטרה בדרך כלל יש שישה מיתרים – שלושה בעלי צליל גבוה, המכונים "מיתרי סולו", ושלושה בעלי צליל נמוך, המכונים "מיתרי בס" – אם כי קיימות גרסאות נוספות, בהן גיטרה בעלת שנים־עשר מיתרים (ובה שישה זוגות מיתרים המכוונים על אותו תו, אך לעיתים בהפרש של אוקטבה), או גיטרת בס שלה רק ארבעה מיתרים בדרך כלל. הגיטרה מכוונת בצורות שונות למטרות שונות; הכיוון הסטנדרטי הוא (מהמיתר הנמוך לגבוה): מי, לה, רה, סול, סי, מי. כיוון זה מאפשר גישה נוחה לתווים רבים ללא תזוזה גדולה של היד: הוא מאפשר אצבוע נוח ופשוט של סולמות מוזיקליים, אקורדים ושיטות אחרות במוזיקה. מיתרי הגיטרה מחוברים בצד אחד לראש הצוואר ובצד השני ל"גשר" ומורכב על גוף הגיטרה המשמש תיבת תהודה.
• הגשר התחתון (מכונה גם האוכף) – החלק של הגשר אשר דרכו עוברים המיתרים ואשר קובע למעשה את אורך המיתרים. בגיטרות האקוסטיות הגשר התחתון מעביר את רְעִידות הקוֹל דרך הגשר ללוח הצליל של הגיטרה.
• לוח אצבוע (פינגרבורד) – רצועה דקה, ארוכה, עשויה בדרך כלל מעץ, המולבשת על פני החלק הקדמי של צוואר הגיטרה. מיתרי הגיטרה עוברים מעל לוח האצבוע בין הגשר העליון לגשר התחתון. על מנת לנגן תווים בודדים או אקורדים מסוימים בגיטרה, נגן הגיטרה צריך ללחוץ את המיתרים נגד חלקים מסוימים הממוקמים לאורך לוח האצבוע כדי לשנות את אורך רטט המיתרים, וגובה הצליל המופק.

הצלילים העיקריים

הכיוון המקובל ביותר לגיטרת שישה מיתרים מכונה "כיוון תקני" או EADGBe לפי שמות התווים באנגלית, מן הנמוך לגבוה, על שם התווים המתקבלים בפריטה על מיתרים פתוחים (ללא לחיצה באף שריג). כיוון זה מאפשר פריטה של כל האקורדים והתווים בקלות יחסית. משמאל "מפת תווים", ובה השורה הראשונה מציינת את מספר השריג הלחוץ, מאפס (מיתר פתוח).

מפת תווים לצוואר הגיטרה

12	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1	0	סריג\מספר מיתר
מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	1 (צליל גבוה) (e)
סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	2 (B)
סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	3 (G)
רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	4 (D)
לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	5 (A)
מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	6 (צליל נמוך) (E)

לפי שיטה זו, הגיטרה ניתנת לכיוון על ידי ניצול העובדה שבלחיצה על שריג 5, למעט מיתר סול (שבו לחיצה על שריג 4), כל מיתר מפיק את הצליל של המיתר הפתוח הסמוך אליו והגבוה ממנו בצלילו.

נוסף על הכיוון התקני הנפוץ, משתמשים לעיתים נדירות יותר גם בכיוונים חלופיים רבים. כיוונים חלופיים מתקבלים בדרך כלל מתקבלים על ידי הנמכת הצליל של מיתר אחד או יותר בחצי טון (שריג אחד) או יותר. ניתן גם ליצור כיוון חלופי באמצעות הגבהת הצליל, אך בכך מוגדלת מתיחות המיתר וגדל הסיכון לקריעתו, לכן נהוג קודם להנמיך את הצליל בעזרת מפתחות הכיוון, ואם יש צורך להגביה מוסיפים קאפו על כל המיתרים.

כיוונים חלופיים מאפשרים נגינה קלה יותר של סולמות, צירופי אקורדים וסגנונות מסוימים. למשל, כיוון כל המיתרים לאקורד "פתוח" כמו G או D שימושי לנגינת סלייד, וכיוון DADGAd פופולרי בעיקר במוזיקה קלטית לנגינה בסולם D מז'ור, כאשר ניתן לפרוט את המלודיה על המיתרים הגבוהים בו-זמנית עם נגינת ליווי הטוניקה D והדומיננטה A על המיתרים הנמוכים ה"פתוחים".

אביזרים לגיטרה

קאפו

ערך מורחב – קאפו (אביזר)

שימוש בקאפו בגיטרה אקוסטית

קאפו (קיצור של קאפוטסקטו) הוא אביזר אשר משמש לקיצור כל המיתרים, ובכך לטרנספוזיציה של הנגינה לסולם גבוה יותר. הקאפו שימושי בייחוד לצורך ליווי שירה או כלי אחר בסולם גבוה יותר, ללא צורך לשנות את פוזיציות אצבעות יד שמאל שנוגנו בסולם המקורי.

סלייד

ערך מורחב – גיטרת סלייד

טכניקת "סלייד" היא טכניקה מיוחדת לנגינה בגיטרה שבה נעזרים בסלייד מיוחד שמחליקים אותו על המיתרים לאורך צוואר הגיטרה על מנת לשנות את אורך הרעידות וגובה הצליל. טכניקת "גיטרת סלייד" משמשת בעיקר להפקת גליסנדו או "אפקט הוואי". כיום ישנם שני סוגים של "סלייד": סלייד מזכוכית וסלייד ממתכת. לכל אחד מהם צליל שונה ומגוון.

באומנים הנודעים בשימוש בטכניקה זו – רוברט ג'ונסון, מאדי ווטרס ודייוויד גילמור.

מפרט

מגוון מפרטים לגיטרות

ערך מורחב – מפרט

מַפְרֵט הוא משטח קטן של חומר נוקשה המוחזק באצבעות יד ימין, ומשמש לפריטה על המיתרים. מפרטים משמשים בעיקר לנגינה בגיטרות חשמליות, אך גם לנגינה בגיטרה האקוסטית והקלאסית. פריטה באמצעות מפרט מפיקה בדרך כלל צליל חד וצלול יותר מפריטה באצבעות, ונפוצה במיוחד בסגנונות שונים של רוק, קאנטרי וג'אז. המפרטים מופקים כיום ממגוון חומרים, בהם פלסטיק, סיבי פחמן, טרטקס, קרן, שנהב, שריון צב, עץ או מתכת, ובמגוון צורות וגדלים. עוביים של המפרטים נע לרוב בין 0.5 מ"מ ל־2 מ"מ.

בפריטה באצבעות יש הנעזרים לעיתים במפרט בוהן בצורת טבעת הנענד על הפרק האחרון של האגודל, ובכך מותיר את האצבעות האחרות חופשיות לפריטה. נדירים יותר מפרטי אצבע הנענדים על שאר האצבעות, בדומה למפרטים המשמשים בנגינה על בנג'ו.

בתרבות

גיטרות וינטג'

בדומה לכלי נגינה מסוגים אחרים, ובעיקר כינורות, הערך הכספי של גיטרות מובחרות עשוי לעלות עם השנים: גיטרות עתיקות, נדירות ומשובחות עשויות להימכר בסכומי כסף גבוהים בהרבה ממחירן המקורי ולהפוך לפריטי אספנות נחשקים.

לתופעה זו תורמת גם דעה המקובלת על בוני גיטרות ועל נגני גיטרות אקוסטיות וקלאסיות, כי הצליל של גיטרות מובחרות "נפתח" (בעגה אנגלית: open), כלומר משביח עם השנים, ככל שהעץ שממנו נבנתה הגיטרה ממשיך להתייבש, ובתנאי שממשיכים לנגן בה תכופות. השבחת הצליל נחשבת לתכונה של עץ "מלא" (היינו – שגולף בחתיכה אחת ואיננו עץ לבוד) ובעיקר של "עצי צליל" (אנגלית: tonewood), שיש להם מוניטין של עצים מתאימים לבניית כלי נגינה, כגון אשוחית סיטקה, ארז, סיסם ומהגוני. המילה האנגלית vintage פירושה בציר, והיא נשאלה מתחום היין, שאף הוא נחשב כמשביח עם השנים.

חברות ובוני גיטרות בעלי שם מנסים לעיתים להגדיל את הסיכויים שמקצת מן הגיטרות שלהם תהפוכנה עם השנים לגיטרות וינטג'. שיטות אופייניות הן בניית גיטרות יחידות או בסדרות מוגבלות במספרן מסוגי עץ נדירים, באיכות גבוהה ועם עיטורים רבים. לפעמים גיטרות מסדרות אלו חתומות בידי אומנים וגיטריסטים ידועי שם, ואז הן נקראות "גיטרות חתומות" (Signature guitars). גיטרות כאלו נקראות על שם האומן החותם, ולעיתים יש לו תרומה לעיצובן. גיטרות חתומות וגיטרות ייחודיות אחרות נרכשות לפעמים במיוחד כהשקעה כספית, מתוך תקווה שערכן בשוק האספנות יעלה עם השנים.

ראו גם

ספר: גיטרה אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• פריטה על גיטרה
• גיטריסט
• אסקופטרה
• גיטרה רומנטית
• גיטרה מזרחית
• גיטרת אוויר
• קאבוסי
• רשימת יצרני גיטרות

קישורים חיצוניים

• גיטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גיטרה, דף שער בספרייה הלאומית