שדרה

שדרות השאנז אליזה בפריז סביב שנת 1900

מבט מערבה על המול בוושינגטון הבירה בארצות הברית. אחת השדרות המפורסמות בעולם המשמשת בתור"השדרה הלאומית" של ארצות הברית.

קריינות של המילה שדרה

שְׂדֵרָה (באנגלית ובצרפתית: Boulevard) היא רחוב הכולל שורה של צמחייה, פארק או גינות, לעיתים בעלת חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. קיים מושג נוסף של שדרה הנקרא "שדרת פארק" (Avenue) ומצוי בעיקר באדריכלות נוף, אך ההתייחסות לשדרה היא בעיקר לרחוב או שביל ישר ובו שורת עצים, המוביל אל מקום חשוב.

היסטוריה

שדרה קיימת כבר מהעת העתיקה לדוגמה, שדרת הספינקסים והאובליסקים בכניסה למקדשים מצריים עתיקים.

החל מהמאה ה-15שדרות עצים היו פופולריות במיוחד בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה.

במאה ה-16 בקונסטנטינופול (בתקופת האימפריה הביזנטית) היו שדרות שביניהן היו כיכרות בצורה המזכירה "מחרוזת".

עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים החלו להיבנות שדרות עירוניות, כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת, ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר. בתכנון הערים המאוחר יותר המשמעות של שדרה יכלה להיות כל רחוב רחב מאוד בעל חשיבות בשלד העירוני של העיר, או בעל חשיבות למקום אליו הובילה השדרה. בשדרה כזו לא חייבת להיות שדרת עצים. כך לדוגמה במאה ה-19 הוקמו שדרות האורך הישרות של מנהטן והשדרות האלכסוניות המפורסמות של וושינגטון הבירה. בפריז במסגרת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז "נחצבו" שדרות רחבות ומפוארות ברקמות העירוניות הקיימות. השדרות הפריזאיות, בשונה מהשדרות בכרכים אירופאים אחרים, הן רחובות ישרים עם שורות עצים, המקשרים בין מפרקים עירוניים מרכזיים בהם מבני ציבור ומונומנטים גדולים וחשובים (כגון האופרה גרנייה,הלובר ושער הניצחון).

במהלך המאה ה-20 הוקמו בערי בירה גדולות ברחבי העולם שדרות רחבות המשמשות גם כשדרה לאומית (להבדיל מכיכר לאומית). בדרך כלל סביב שדרה זו מרוכזים מבני הממשל של המדינה, מוזיאונים לאומיים, חברות לאומיות, מוסדות תרבות חשובים ומרכזי בילוי ומסחר. שדרה זו משמשת לעיתים לקיום פסטיבלים או אירועים חשובים במדינה ולעיתים גם להפגנות כנגד הממשל. כמו כן היא משמשת להצגת עושרה התרבותי של המדינה בעזרת "מוצגי רחוב" כמו אנדרטאות, פסלים, מזרקות, או גינון. ישנן ערים גדולות בהן ישנם גם כבישי טבעת בצורת שדרות, המקיפות את מרכז העיר, כמו טבעת השדרות במוסקבה.

המונח האנגלי והצרפתי

המילה הלועזית Avenue (באנגלית, בצרפתית ובשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; אטימולוגיה המרמזת על פעולת ההליכה בשדרה. מונח זה מתאר שדרה שהיא רחוב עם שורת עצים, צמחייה או דרך נופית.

בישראל

בערי ישראל קיימות שדרות מסוגים שונים ומתקופות שונות. כבר במאה ה-19 בהשראת השדרות המפוארות של בירות אירופה הוקמו בישראל שדרת העצים בכניסה אל מקוה ישראל ובהמשך גם במושבות הברון רוטשילד. שדרת הדקלים בעתלית בולטת לעין עד היום לנוסעים בכביש החוף.

בישראל קיימות מעט שדרות המזכירות סגנון של שדרות מפורסמות בעולם, רובן נמצאות בתל אביב, למשל שדרות רוטשילד ושדרות ירושלים ביפו שהוקמו בתחילת המאה ה-20. בתל אביב יושמה הגישה התכנונית של הקמת שדרות לרווחת התושבים, ועד היום משגשגות בה כמה שדרות עירוניות. לשדרות רוטשילד תפקיד מרכזי בתפקודה של תל אביב, והיא כוללת בנייני משרדים ובנייני תרבות. שדרות ירושלים לעומת זאת מתפקדת כאחד הצירים הראשיים של יפו ובעלת אופי מסחרי יותר. השדרות הללו ברובן מתפקדות כרחובות דו-סיטריים עם אזורים רחבים עבור גינות להולכי רגל, ושבילי אופניים עם גינות אורכיות בין שני נתיבי התנועה. עיקר תנועת הולכי הרגל בהן היא לאורך מרכז הרחוב ובין העצים.

בערים רבות בארץ, קיימות שדרות עצים במרכז הערים. כמו כן רחובות ראשיים רבים נקראים "שדרות" במקום "רחוב" לשם הדגשת חשיבותם, גם אם אינם מתפקדים כשדרות במובן הקלאסי של המושג.

העיר שדרות קרויה כך על שם שדרות האקליפטוסים שניטעו ברחובות העיר עם הקמתה. העצים הנפוצים עבשדרות בארץ הם עצי הפיקוס אשר קיימים ברוב שדרות תל אביב ודקלי וושינגטוניה המעטרים שדרות ישנות יותר כמו זו בבית הספר החקלאי מקוה ישראל או שדרות ארלוזורוב בעפולה.

• 
  שדרות רוטשילד בתל אביב
• 
  שדרות ירושלים ביפו
• 
  שדרות העצמאות בבת ים

ראו גם

• קארדו
• מנהרת עצים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שדרה בוויקישיתוף

• שדרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)