ٸ (בערבית: ياء بهمزة عالية) הוא תו בכתב הערבי, המורכב מהאות יֵה (ي) ועליה סימן המזה עילית. התו אינו חלק מהאלפבית הערבי התקני, והוא נכלל בתקן יוניקוד לצורך ייצוג טקסטים היסטוריים וכתבים שאינם עומדים בכללי הכתיב הערבי המודרני.[1]
צורת התו ٸ מבוססת על גוף האות יֵה ללא נקודות, שמעליו מוצב סימן המזה בגובה מורם ביחס לצורה התקנית ئ. ההבדל בין הצורות הוא גרפי בלבד, ואינו משקף הבחנה פונטית.
לפי תיעוד בתקן יוניקוד, התו ٸ נוסף לצורך תאימות עם כתבי יד וטקסטים היסטוריים שבהם הופיעו צורות כתיב לא־סטנדרטיות של המזה. התו אינו מצוי בשימוש בערבית מודרנית תקנית, ואינו נחשב לאות עצמאית.
התו ٸ אינו נכלל באלפבית הערבי, ואינו מופיע במערכות כתיב מודרניות. הכללתו בתקן יוניקוד נועדה לשימור ולתיעוד מדויק של טקסטים קיימים, ולא לעידוד שימוש שוטף.
↑בפרסית יֵה, בערביתיָא; האות לקוחה מקבוצת האותיות מסוימות שנועדו לבטא צלילים שאין בערבית הקלאסית, כל האותיות האלה הן מהשפות ההודו־איראניות / הודו־אורדואיות